העמק דבר על במדבר י״ט:ט׳

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על במדבר י״ט:ז׳ העמק דבר על במדבר י״ט:י׳ »

1 העמק דבר על במדבר פתח ↗

כנחלים נטיו וגו׳. אמר ארבעה משלים נגד ארבעה דברים שני אהלים ושני משכנות וחשב מלמטה למעלה כמו שהחל מראש יעקב ואח״כ ישראל. ואמר המשל כנחלים נטיו על אהל נשים. וכענין דידוע דנשים מקרבא הנייתא לעניים וכדומה בצדקה וחסד שנמשל לנחל שוטף צדקה. באשר הוא נמשך להיטיב לזולתו כמו נחל. והמובחר שבחסדי נשי ישראל הוא אם מביא ע״י זה את אחרים לתורה ועבודה וכדאי׳ בברכות פ״א הני נשי במאי זכיין באתנויי גברי ודרדקי בי מדרשא שהרי נשים בעצמן אין להם קדושת תורה ועבודה ורק המה כמקוה טהרה לישראל שמביא לידי קדושה. וכמש״כ בפרשת חקת עה״פ והזה הטהור ודרשו לרבות את האשה. ומש״ה ע״י זכות מרים ניתן הבאר וכשמתה נסתלק. ואמרו במו״ק למה נסמכה מיתת מרים לפרה לומר לך מה פרה מטהרת את ישראל כך מרים מכפרת. וכ״ז משום שצדקת מרים היה נמשל למים של מעין המטהר ולפרה שמביא לידי קדושה. וזהו שמשבח לנשי ישראל באופן היותר נפלא. דכמו נחל אפי׳ אם אינו כשר לטבילה מחמת שאין בו מ׳ סאה או שהוא זוחלין. ג״כ הרבה נהנים ממנו. מכ״מ יותר טוב הוא אם הוא נטה למעין או לנהר גדול להשלים הכשרו ומביא לידי קדושה כך מעשה נשים שבאין לעזר אדם אפי׳ אינו מיוחד לצורך קדושה. ה״ז טוב כנחל צדקה. אבל עוד מה טובו שהמה כנחלים נטיו להביא לידי קדושת תורה ועבודה. כגנות עלי נהר. הוא משל על אוהל אנשי יעקב. והנה משונה גידולי גנה לשדה. דשדה אינו נזרע אלא מין א׳ או שנים משא״כ זרעוני גינה המה רבים. מכ״מ כל גן יש בו מין א׳ שהוא העיקר אלא שסביביו נזרע עוד הרבה מינים מעט מעט. כך כל איש ישראל מלא מצות ה׳. אבל כל א׳ יש לו מצוה א׳ ביחוד להיות נזהר בה ביותר כדאיתא במכילתא פ׳ בשלח רנ״א כל העושה מצוה אחת באמנה זוכה כו׳ ובירושלמי קידושין ספ״א עה״מ כל העושה מצוה אחת מטיבין לו כו׳ ומפרש בירושלמי שעושה מצוה אחת בזהירות יתירה. ובמדרש קהלת עה״פ אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה וגו׳ מפרש אוהב מצות לא ישבע מצות ומי שאין לו מצוה אחת שיהא לו תבואה וגו׳. ועי׳ מש״כ ר״פ אתם נצבים עה״פ כל איש ישראל שכל איש נידון ביחוד על דבר המיוחד לו. ושעליו להזהר ביותר. והיינו שהמשיל כל א׳ מאנשי יעקב כגנה שיש בה מין מיוחד ומכ״מ מלאה מינים רבים. אמנם גנה שאינה על הנהר ממהרת לשנות צורתה. ועלי ירקות נובלים מהר ונראים כמושים. אבל שעל הנהר בכל בוקר מתחדש ומתחזק ביופי גידול כל ירק. כך האדם שאינו מתחזק בכל יום. מעצמו יורד מעט מעט ממעמדו בעבודת ה׳. ע״כ המשיל מה שראה אנשים שנמשלו כגנת עלי נהר. שמתחזקים ומתחדשים בכל יום. כאהלים נטע ה׳. זהו משל על משכן של קריאי עדת ה׳ לצרכי רבים וגמילות חסדים. וכבר ביארנו בספר שמות בפרשת מזבח הקטרת. דגמילות חסדים נמשל לבשמים. ועל זה כתיב בשה״ש שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים וגו׳ נרד וכרכם וגו׳ וביארנו שהמשולחים בדרך פרעות מכ״מ המה פרדס רמונים מלאים מצות כרמונים ומפרש איזו מצות היינו נרד וכרכום וגו׳ היינו מיני גמ״ח ובביאורי שם בס״ד יבואר יותר. וזה לא כמצות התורה שנמשלו לשמן וע״ז כתיב ושמן על ראשך אל יחסר זה מעשה טוב. והטעם דכמו שמן אין בו שום ריח מצד עצמו רק קולט כל ריח. וכשסכין בשמן בשר אוהב ה״ז נעשה שמן ערב מפני ריח שקולט. ולהיפך סיכת בשר שונא הוא משוקץ. משא״כ בשמים אין נ״מ מי שנושאו. כך מצות ה׳ אין בו טעם ודעת אנושי שיהנה בהם דעת האדם. ורק ישראל המצווה על כך מתבסם הרבה בו. אבל כשעושה אותו עובד כוכבים אין בו שום טעם וריח. משא״כ גמ״ח נאה לכל אדם מש״ה נמשלו עוסקי בצרכי צבור בגמ״ח כאהלים. אכן כל גמ״ח ישנם בכל אוה״ע והדעת נותנת עליהם אבל בישראל יש ביחוד גמ״ח לשם ה׳. וכאשר נזהרו ע״ז כמש״כ בספר שמות בפ׳ והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ובפרשה משפטים בפסוק נעשה ונשמע. וביותר כשעושין גמ״ח השייך רק לתורה ולעבודת ה׳ ה״ז כאהלים נטע ה׳ וכארזים עלי מים. זהו משל על משכן השני שהוא קבוץ לתורה ולתעודה שאין למעלה ממנו. ומשם נעשים גם נביאים וכל גדולי ישראל שאפשר להיות. והנה כבר המשיל הכתוב בפרשת שופטים כי האדם עץ השדה אמנם יש ד׳ מיני עצים. א׳ הוא קוץ מונד אשר לא ביד יקחו שאין בהם תועלת. ולא נבראו אלא כדי להזיק לאחרים ולהיות כברזל ועץ חנית. היינו מזיקים בעצמם או משמשים למזיקים. או לשרוף אותם להחם בם בימי שֶבֶת היינו בעת מנוחה. וכדומה רשעים לא נבראו אלא ליום רעה. פי׳ או שיהיו משחיתים לאחרים או שיהיו נשחתים המה. ויתקדש בזה שמו ית׳. ב׳ עץ האטד. שחסים בצל ענפיו ועליו וכדומה לו אנשי בעלי ד״א. ג׳ עץ פרי. וכדומה בעלי מצות שנמשלו לפרי כדאי׳ בע״ז דף י״ט אשר פריו יתן בעתו זה מעשה הטוב. אבל אין נהנים מגוף האילן בקיומו. ד׳ ארז שנהנים מגוף האילן בבנין וכדומה בעלי תורה שהאדם בעצמו מזדכך בכל הליכותיו ודרכיו ושיחת חולין שלו. ובאשר יש ארז שטוב לבנין בעה״ב א׳. ויש ארז טוב לתורן עלי מים. והרי הוא מקיים אלפי ב״א. כך יש ת״ח שטוב הוא לסביביו וקרובים אליו. ויש חכם שמנהיג עולמו וכקברניט לספינה. וה״ז כארזים עלי מים שמשתמשים בו על המים. וע׳ ספר בראשית ב׳ בענין הנהרות ובספר דברים י׳ י״ב וריש פ׳ אתם נצבים. שנתבאר ג״כ ד׳ אופני בני אדם. וכל א׳ יש לו דין ומשפט בפ״ע. אכן בלעם ראה המובחר והטוב שבכל אופן:

2 העמק דבר על במדבר פתח ↗

זאת חקת התורה וגו׳ דבר אל ב״י. כתב הרמב״ן שהוא מסורס כמו דבר אל ב״י זאת חקת התורה אשר צוה ה׳ לאמר ויקחו וגו׳. ואין דבר ריק בתורה. והיינו שלפנינו יתבאר שהיה משונה פרת משה משארי פרות לדורות בכמה משמעות באותה פרשה. וא״כ ה״ז מתפרש מקרא זה לשני זמנים. זאת חקת התורה אשר צוה ה׳ לאמר ויקחו וגו׳ היינו לדורות. דבר אל ב״י ויקחו אליך וגו׳ לשעה זו. וכבר נתבאר כ״פ דלשון צוה משמעו כ״פ קבלה ומשנה תורה שבע״פ. ודבר הוא דברים כמשמען. עיין מש״כ לעיל ה׳ מקרא ד׳ ואלו היה כתיב דבר אל ב״י זאת חקת התורה לא היינו מפרשים הכי:

1 טהור. אי׳ ביומא דמ״ג טהור לרבות את האשה. הביאור האיך הוא נרמז אשה בזו התיבה. הוא משום דאשה אין לה קדושת תורה ועבודה. אלא טהרה המביאה את אחרים לידי קדושה. באתנויי גברי וכדומה. מש״ה היא מכונה בשם טהור וע׳ להלן כ״ד ו׳:

2 והיתה לעדת ב״י למשמרת. בכל הפרות משמעו שיהיה בסנהדרין שבכל עיר מסור ומשומר במקום טהור. והרמב״ם הל׳ פרה פי״ג פירש עוד שכל ישראל ראוין לשמרה. אבל עוד יש בזה פי׳ מיוחד לפרת משה וכדתנן במס׳ פרה שבכל הפרות היה מעורב מעט מפרת משה. וזה נלמד מסיפי׳ דקרא חטאת היא. משמע שהוא טעם דמש״ה היא מצוינת מכל הפרות משום שהיא מכפרת כחטאת. ולא פרה אחרת וכמש״כ לעיל ב׳:

« העמק דבר על במדבר י״ט:ז׳ העמק דבר על במדבר י״ט:י׳ »